בתקופה זו אנחנו נדרשים למלא מספר גדול של תפקידים, גבוה מבעבר: אנחנו בני זוג וצריכים להשקיע זמן בזוגיות אחרת היא נוטה להתפורר ולהישחק; רוצים להיות הורים מעורבים ונוכחים בחי ילדינו, יותר ממה שהורינו היו פעילים ונוכחים; להתקדם במקום העבודה ובקריירה המקצועית; לטפל בהורים המזדקנים; לשמור על קשר עם חברים שהתרחקו עם השנים ודבר אחרון לקחת גם זמן לעצמנו, לצאת לאימון או הליכה, רגע לדוג, לרכב על אופניים או סתם לקרוא ספר טוב ששנים לא פתחנו. ובנוסף לכל אלה אנו בעיצומה של מלחמה המביאה עימה נוכחות קרובה למוות, תחושות חוסר אונים, משברים שנוצרים בזוגיות ופגיעה בפרנסה ובשגרת החיים הכללית.
השבוע קיבלתי הודעה בפרטי מאמא מודאגת שסיפרה שבבית הספר סיפרו לילדה שלה על יום הזיכרון ואפילו נתנו פרטים "גרפיים מדי" על המלחמה כשהיא רק בכיתה ב'. האמא מבחינתה מרגישה שמאז המלחמה היא עושה הכול כדי לחסוך מהילדה שלה מידע ותיאורים ושבבית שלהם כמעט ולא רואים חדשות. לדעתה החדשות מלחיצות וחשוב לה שהילדים לא יחשפו לתכנים האלה כי "אם אני נלחצת מהחדשות אז הילדים על אחת כמה וכמה ילחצו" לדעתה "כדאי לדחות עד כמה שאפשר את הגיל בו הם יחשפו לזוועות האלה"
