כשהילד שלנו מגיב בתוקפנות כלפי ילדים אחרים, אנחנו נוטים להתפתות לכעוס עליו. המאמר הזה בא להציג גישה שרואה את הסיטואציה מזווית אחרת. פעמים רבות אנחנו, ההורים, עלולים להרגיש מבוכה, בושה, תסכול, אפילו לכעוס עליו (בייחוד אם אנחנו זוכים למבטים או הערות שיפוטיים מהסביבה). לפעמים אנחנו עלולים להתפתות להתרחק מהילד, להעניש אותו או להפעיל סנקציות על ״התנהגות רעה״.
החופש הגדול מזמין אותנו לעצור, להוריד הילוך, ולפגוש את הילדים שלנו בלי הלחץ של השעון. ואפילו – להכיר אותם טוב יותר. מצד שני, הוא גם מביא איתו לא מעט אתגרים: עומס רגשי, שעמום, מריבות בין אחים, שימוש יתר במסכים, עייפות, חוסר סבלנות – וכל זה תוך כדי לחץ בעבודה (הלוואי והיינו גם אנחנו בחופש חודשיים שלמים!). זה הזמן שבו השגרה נשברת, הגבולות מיטשטשים, ואנחנו – ההורים – צריכים לא רק "להעסיק" את הילדים, אלא להיות שם באמת. ברגש. בנוכחות. בחיבור.
