הכתבות של
נעמה צובל
איך לדבר עם ילדים על יום הזיכרון?
השבוע קיבלתי הודעה בפרטי מאמא מודאגת שסיפרה שבבית הספר סיפרו לילדה שלה על יום הזיכרון ואפילו נתנו פרטים "גרפיים מדי" על המלחמה כשהיא רק בכיתה ב'. האמא מבחינתה מרגישה שמאז המלחמה היא עושה הכול כדי לחסוך מהילדה שלה מידע ותיאורים ושבבית שלהם כמעט ולא רואים חדשות. לדעתה החדשות מלחיצות וחשוב לה שהילדים לא יחשפו לתכנים האלה כי "אם אני נלחצת מהחדשות אז הילדים על אחת כמה וכמה ילחצו" לדעתה "כדאי לדחות עד כמה שאפשר את הגיל בו הם יחשפו לזוועות האלה"
תתנהגו בפרק א' של הנישואים כאילו אתם בפרק ב'!
סיפור מהקליניקה: ישבה אצלי בחורה גרושה טרייה ואמרה לי "אני לא מאמינה שהוא בזוגיות. אנחנו נפרדנו כי הוא לא השקיע בי בכלל ובאופן כללי היה עייף ולא היה בעניין של זוגיות ואני זאת שרציתי זוגיות ואפילו משכתי ללכת ליעוץ ובסופו של דבר הוא זה שבזוגיות ואני לא? למה אלי הוא לא התנהג ככה יפה? למה בי הוא לא השקיע? למה איתי הוא לא נסע לחו"ל בגלל "לחץ תמידי בעבודה" ולמה כשאני שלחתי SMS באמצע היום, הייתי בעדיפות אחרונה לענות לי? אם הוא היה משקיע בי חצי ממה שהוא משקיע בה בחיים לא היינו מתגרשים."
המשפטים שאסור להגיד לבני זוג
אני מאמינה שכל הורה הולך להזדהות עם מה שאני הולכת להגיד. ההורות הראשונית מרגשת ועוצמתית ויחד עם זאת, עומדת באתגר סוער. בתור יועצת זוגיות אני שמה לב שיש לא מעט משפטים שהורים אומרים אחד לשני. המשפטים האלה אמנם צומחים מהקושי אבל עם הזמן הם הופכים למשפטים הרסניים, להאשמות ואפילו לריבים בלתי נגמרים שמסתיימים לצערי לא מעט בפרידות. כן, כן… עד כדי כך.
המשפטים שאסור להגיד לילדים
תתארו לכם שאתם דופקים את הזרת בפינה של השולחן ומישהו אומר לכם: אין דבר לא קרה כלום. או תארו לכם שאתם עובדים על המחשב במשרד ופתאום רץ לכם על המקלדת ג'וק! אתם זזים או קופצים לתקרה בצרחות והבוס אומר: אין לכם מה לפחד. זה רק ג'וק. תמשיכו לעבוד. או תתארו לכם שמישהו בעבודה ממש פוגע בכם והבוס מפציר בכם להתחבק ולהשלים. כי הוא "אמר סליחה".