ימי הזכרון הלאומיים שלנו - ואיך נחזק את החוסן של ילדינו מולם

אנו מדינה רוויית חויות טראומתיות ולא היינו רוצים להוסיף לילדים מעבר למה שקיים. הטקסים בבתי הספר ובגנים, השידורים בטלוויזיה, השירים העצובים ברדיו - והכי עוצמתי - הצפירה! כל אלו מעוררי טריגרים ובעיקר אצל ילדים, שהם עדיין תמימים. במסגרות החינוך משתדלים להביא תכנים מותאמים לגיל, אך רק אתם - הורים יקרים,
רק אתם מכירים את ילדיכם  הכי טוב, ויודעת כיצד הם מגיבים.

איך בכל זאת נוכל להקל על הימים האלו? איך נשלח אותם למסגרות, אך שלא יחזרו מוצפים או טראומתיים  (overwhelmed). איך נעזור להם להתמודד עם רגשות של פחד, חרדה וחוסר אונים בימים שכאלו?

1. כלל ברזל ראשון: לתווך!! - להכין את הילדים לימים האלו. לומר להם בימי הצפירה, שתהיה צפירה - זו לא אזעקה. להסביר להם את הבדל. בכל גיל רצוי להסביר. ילדים מבינים אותנו מרגע היוולדם. 
2. להימנע מחשיפה לתקשורת - הסרטים, הראיונות והשירים - כל אלו מעידים על הלך רוח קשה. גם ילדים קטנים מבינים היטב שמשהו "קורה". אם אפשר, לתת יותר שירי ילדים, ושעות פורטנייט...
3. להסביר לילדים מהם הימים האלו.. בהתאם לגיל!! - לילד בן 3-5 נוכל לומר שהצפירה מסמלת לנו לזכור את כל החיילים שלנו. ( לא חייב לדבר על מוות עדיין, בגיל זה תפיסת המוות היא לא מובנת היטב, ועלולה להכניס לחרדה). בגילאים מאוחרים יותר, מומלץ לומר שהצפירה עוזרת לנו להיזכר בחיילים ובמשפחות שנהרגו. לא מומלץ להיכנס לפרטים (על זוועות השואה או סכנות המלחמות). 
4. אל תנדבו פרטים, השתדלו להיות כלליים ככל האפשר - אך בשום אופן לא להתעלם מהלך הרוח ומהשאלות של הילדים. לא לבטל אותם, "אין לך מה לפחד" , "זה היה פעם" - להימנע מאמירות שכאלו. חוסר ידע מוביל לחרדה. תענו להם, בהתאם לגילם.
5. טיפ אחרון, לילדים קטנים, או כאלו שיש להם חששות ופחדים קודמים - שלחו עם הילד פריט אהוב מהבית באותו היום. תבקשו מהמורה/ גננת לתת אותו לילד לפני הצפירה. אתם תכינו את הילד שהפריט "זה מהבית" וזה שומר עלייך. הפריט מעביר בטחון רב לילד, ובשעת מצוקה (צפירה) הילד יכול להישען ולהיאחז בו. (פריט יכול להיות סמרטוטי, שמיכי, בובה אהובה, חולצה של קבוצת כדורגל אהובה, שרשרת ועוד).

שנדע לרוב ימים שמחים, נטולי עצבות

‍