ילדים עם ADHD והקשר עם ההורים: איך יוצרים מרחב רגשי שמחבר ולא מפריד

מרחב משותף בקשר מורכב: ADHD והורות

ילדים עם הפרעת קשב וריכוז (ADHD) מתקשים לבנות תחושת עצמי ברורה. החוויות הרגשיות שלהם סוערות, ולעיתים הם מפרשים תגובות הוריות ככעס או עונש – גם כשהכוונה שונה לגמרי.

הילד חווה את העולם הפנימי בעצמה רבה, אך מתקשה לשתף אותו. הוא עלול להיראות מרוחק, לא מובן או "לא משתף פעולה". הפער הזה בין מה שהילד חווה לבין מה שההורה רואה – פוגע בקשר ובתחושת הביטחון.

כשההורה מרגיש אשמה ועייפות

האתגר לא רק אצל הילד. גם ההורה עובר מסע רגשי: אשמה, בושה, חוסר אונים ולעיתים גם קושי רגשי אישי או ADHD לא מאובחן. תחושות אלו מקשות על ניהול רגשי תקין, והן מחלישות את הקשר ההורי.

מחקרים הראו:

• אימהות נוטות לתקשורת נוקשה ופחות מכילה.
• אבות מדווחים על קשרים עם יותר קונפליקטים.
• התחושה ההורית של "לא מצליחים להיות הורים טובים" פוגעת בתפקוד ההורי.

התקשורת – המפתח לשינוי

המרחב המשותף שנוצר בקשר כזה, לעיתים משקף בעיקר עימותים, שיפוט, ופחות אמפתיה. אבל דווקא שם, בתוך המורכבות, אפשר ליצור שינוי.

איך?

• להבין את דפוסי הקשב והרגש של הילד
• לפתח שיח רפלקטיבי ולא תגובתי
• ליצור סביבה מאפשרת שמכילה טעויות

לסיכום

הורות לילד עם ADHD היא לא משימה פשוטה – אבל היא הזדמנות אמיתית לבנייה של קשר מחזק, תומך ומרפא. מרחב משותף רגשי הוא לא רק יעד – אלא תהליך. תהליך של הקשבה, הכלה, חיבור – וצמיחה הדדית.

‍