.למה חשוב שילדים ישתעממו בחופש הגדול? ואיך אנחנו, ההורים, יכולים לתרום לזה

הורים לא אמורים לשעשע את הילדים

המסר המרכזי: הורים אינם אחראים "למנוע שעמום" מהילדים.
שעמום הוא חלק טבעי, חשוב ואפילו חיוני בהתפתחות האישית של הילד.
הוא לא תקלה – אלא סימן לעצירה, הפסקה, חיפוש.

למה בכלל צריך שעמום?

נכון, חשוב שהילדים יהיו חלק ממסגרת – קייטנה, חוג, חברים, משימות בית.
אבל באותה מידה חשוב שיתנסו גם בזמן שבו לא קורה כלום.
שילמדו לשבת, לבהות, לשקוע במחשבות, ולהיות פשוט ברגע.

זמן של "שום דבר" הוא לא בזבוז – הוא קרקע פוריה להיווצרות של רצון אותנטי, יוזמה ויצירתיות.

המוח והמיינד של הילד במצב הזה מרגיעים את המערכת העצבית, מתארגנים מחדש, ומתכוננים לדבר הבא שיבוא – לא מתוך גירוי חיצוני, אלא מתוכם.

הם לא באמת יישארו בשעמום לנצח

ילד שמקבל לגיטימציה לשעמום – ימצא את דרכו החוצה ממנו לבד.
ולא מתוך שעמום כפוי, אלא מתוך בחירה אישית:
לשחק, לדמיין, ליצור, לקרוא, לעזור.
זה הרצון הטבעי, שנובע מתוך הילד – לא מתוך תגובה לסביבה.

ומה איתנו, המבוגרים?

נסו רגע לעצור. לשבת. לא לעשות כלום.
לא מול מסך. לא בעשייה. רק להיות.

ייתכן שתגלו אחד משני דברים:

• תחושת לחץ או אי נוחות, כאילו אתם "מבזבזים זמן"
• או… תחושת רוגע, שחרור ונוכחות מלאה

זו בדיוק הנקודה. שעמום הוא לא ריק – הוא מרחב זמני של אפשרות.

מה עושים כשהילדים מתלוננים ש"משעמם לי"?

אם אתם מצליחים להישאר רגועים מול הטענה – תגובת הזהב היא:

"נפלא! זה נהדר שמשעמם לך. תראה מה תעשה עם זה."

ואז – לא "להציל" אותו. לא לזרוק פתרון. פשוט לאפשר לו להתמודד.

אם קשה לכם לשמוע את התלונה, יתכן שאתם בעצמכם מתקשים לשהות במצב הזה.
במקרה כזה, חשוב לדעת: זה טבעי. אבל עיסוק חיצוני הוא רק פלסטר רגשי.
ולכן – הדרך החשובה יותר היא לפתח בעצמנו את היכולת להיות בשקט, גם כשמשעמם.

לסיכום

שעמום הוא לא בעיה שצריך לפתור – אלא הזדמנות לעצמאות רגשית, לפיתוח סקרנות וללמידה פנימית.
הילדים שלנו לא צריכים שנספק להם תכנית בידור. הם צריכים שנהיה שם, רגועים, סומכים – ונותנים מקום גם לרגעים שבהם לא קורה כלום.

והדבר הכי טוב שתוכלו לעשות למענם?
ללמוד להשתעמם בעצמכם.

‍