אימאאא, משעמם לי!

שעמום אצל ילדים – אולי זה דווקא טוב?

אבל, האם יש גם דרך אחרת? מה אם אני אגיד לך, שלא תמיד צריך 'להציל' את הילד מהשעמום?כי בעיניי, יש משהו טוב בזה שהילד משתעמם רגע.
נכון שזה לא קל לראות אותו יושב חסר מנוחה, מסתובב בבית, אולי כבר מתוסכל, מרים קול, או מתחיל להציק. אבל דווקא שם, יש לו הזדמנות לפגוש את עצמו.

למה חשוב לתת לילדים להשתעמם?

כשאנחנו לא ממהרים למלא לו את הזמן, הוא מתחיל לבדוק:
מה בא לי לעשות? מה מעניין אותי עכשיו?

ככה ילדים לומדים להיות יצירתיים, סבלניים, עצמאיים.
וזה בדיוק מה שאנחנו רוצים עבורם.

שעמום אצל ילדים הוא לא אויב – אלא מרחב שמאפשר למידה עצמית, התפתחות רגשית, ו־חיזוק היכולת להעסיק את עצמם.

ההורה לא צריך להיות ליצן הבית

ברור שלפעמים כיף לשחק יחד, לצייר, לקרוא ספרים עם הילדים – וזה חשוב.
אבל אין סיבה שנראה את הזמן הפנוי של הילד כמשימה שלנו.

מותר לך להיות עסוקה.
מותר לך להגיד: "אני עסוקה כרגע, ואתה יכול לחשוב מה אתה רוצה לעשות."

אז מה כן עושים?

במקום למהר להפעיל אותו, את יכולה להמשיך בשגרת היום שלך –
ודרכה הוא לומד שהחיים ממשיכים. הוא צופה, לומד, נחשף.
ואז – הוא גם בוחר להיות שותף:

• לסדר שולחן
• לפנות מדיח
• לקלף תפוחי אדמה
• לערבב סלט
• לתלות מדף
• למיין צעצועים
• לפתוח סתימה
• לעבוד בגינה

אם רק ניתן לילדים הזדמנות – הם יבחרו וימציאו:

• משחק
• ציור
• ספר
• בהייה
• או פשוט להצטרף למה שאת עושה

שעמום זה לא בעיה – זו קרקע לצמיחה

כשהילדים מבינים שהשעמום הוא לא בעיה אלא הזדמנות – משהו משתנה.

הם כבר לא יחכו שיגידו להם מה לעשות. הם ימציאו, יעזרו, יעסיקו את עצמם.
והכי חשוב – יתחברו לעצמם.

לסיכום: שעמום הוא מפתח לעצמאות

אני מאמינה ש־שעמום בגיל הרך הוא לא משהו שצריך לסלק או לפתור.
הוא אדמה פוריה ללמידה, יוזמה, וחקירה.

וכשהורה לא נבהל מ"משעמם לי" – אלא רואה בזה הזדמנות לעצמאות אצל ילדים,
אז גם הילד יכול לגדול בביטחון – ולגלות מי הוא.

בהצלחה.

‍

‍